<h1>ראבי"ה סימן תשנ"א</h1>
<h2>דף יז.</h2>
תנו רבנן אין אופין מיום טוב לחול באמת אמרו ממלאה אשה את הקדירה בשר אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת. ממלא נחתום חביות של מים אף על פי שאינו צריך אלא לקיתון אחד אבל לאפות לא יאפה אלא כדי צורכו רבי שמעון בן אלעזר אמר אף ממלאה אשה את התנור פת מפני שהפת יפה בזמן שהתנור מלא. אמר רבא הלכה כרבי שמעון בן אלעזר ולא שנא תנור קטן ולא שנא פורני, כדגרסינן בסוף פרק המביא כדי יין ומסיקין ואופין בפורני. ואף על גב שמשם אינו כל כך ראיה, דדילמא התם צריך לכל מה שאופה בפורני, ומיהו גרסינן לקמן בפרקין בית שמאי אומרים אין אופין פת מרובה ביום טוב ובית הילל מתירין, דלא חיישינין לטירחא יתירתא, הילכך לא שנא. גרסינן בירושלמי [איתא חמי] מציעין את המטות מיום טוב לשבת ואין אופין ומבשלין מיום טוב לשבת, בלא עירוב, אמר רבי [לא] ולמה מציעין את המטות מיום טוב לשבת שכן מציעין מלילי שבת לשבת אמר רב כהנא בר אבא ובלבד שלא יערים, ומקשי ליה מהא דרבי שמעון בן אלעזר דממלאה אשה וכו'. משמע על ידי הערמה התירו. והך דגרסינן לקמן ואם הערים אסור (ו)אוקמינן לקמן ההיא ברייתא דחנניא היא ואליבא דבית שמאי. וראיתי שהתיר אבא מורי לאפות ביום טוב [בריצלי"ש] צורך ברית מילה שחלה להיות ממחרת בחולו של מועד, והיה יום אידם שלא היו רשאים לאפות [ולא היו יכולים לאפות] אם לא ביום טוב, ולא היה די לקהל במלוי תנור אחד, והתירו לאפות שני פעמים מפני צריכות פת אחד לכל תנור ותנור לשנים ושלשה בני אדם. ומיהו בפירוש רבינו חננאל כתב והילכתא כרבי שמעון בן אלעזר וקבלתי מרבותי ובלבד שלא יערים. והך דגרסינן לקמן עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה עד ונאפת ביום טוב מייתי לה [בירושלמי] במסכת חלה ומוקי לה כרבי שמעון בן אלעזר, דמקצת לצורך [הרועים] נאפת שרי. ומדפריך לה [לרב] חסדא דאמר לקמן עיסה חציה של גוי וחציה של ישראל אסור לאפות ביום טוב. היה נראה דלרב חסדא אפילו בתנור אחד לא, דרב חסדא סבירא ליה כתנא קמא דרבי שמעון בן אלעזר. אבל יש ליישב להך דרב חסדא כרבי שמעון, דהילכתא כוותיה, ובדאית ליה מעיסת ישראל שיוכל למלאות כל התנור הילכך [שרי, אבל בעיסה חציה של גוי אסור], כיון דאיפשר למיפלגה בלישה. ולא כך פירש אבא מורי.
